<h1>ספר התרומות שער ה' חלק ב'</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
והיכא דטעין לוה שמה שבידו הרי הוא חייב ממון לגוים בשטר או בעל פה והוא חושש שלא יביאוהו לידי סכנת נפשות כשלא יפרע להם את שלהם. בכל זה פסק ה"ר משה ז"ל [מלוה פ"א ה"ו] שהורו רבותיו שאין שומעין לו ומגבין מנכסיו לישראלים, וכשיבואו הגוים ויאסרוהו הרי כל ישראל מצווין לפדותו, ע"כ. וכן אם טען הלוה שהנמצא בידו כבר הוא משועבד לבעלי חוב מוקדמין ישראלים וגוים ורוצה לדחותו מעליו בכך, ויש לנו ידיעה שכן הוא כדבריו, אך הם שותקים עתה ואין תובעין בנכסיו כלום, או שלא הגיע זמנם וזה המאוחר תבעו בפנינו. על כל זה יש לב"ד לחייבו לפרעו מנכסיו וכשיבואו המוקדמין יטרפו ממנו, כדאמרינן בעלמא העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ומכרו מכור והלוקח יחוש לעצמו. וכן עושין ב"ד שמגבין לזה וכשיבואו המוקדמין לטרוף טורפין. וכן פסק ה"ר משה ז"ל [מלוה פ"א ה"ד] שמגבין לו מכל קרקעות ומכל מטלטלין אע"פ שהן משועבדין לכתובת אשתו או לבעל חוב שקדם, ואם יבא ראשון ויטרוף יטרוף, ע"כ.
